Читать книгу ספרו של הנביא הושע – פירוש מדעי לטקסט - Андрей Тихомиров - Страница 1

הערות מלומדים ניתנות בסוגריים לאחר כל פסוק.

פרק 1

1 דבר ה' אשר בא אל הושע בן בארי בימי עוזיהו יותם אחז חזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. ("דבר ה'" הוא נאומו של כומר מהפנט שהעניק ל"נבחרים" השראה במה שמועיל לכהונה היהודית. אין ספק שזהו שלאחר מאמר מאוחר יותר, וזמן הנאומים הנבואיים של הושע מצויין בו בצורה לא מדויקת. הושע לא יכול היה להטיף אפילו תחת ירבעם השני מלך ממלכת ישראל ותחת חזקיהו מלך יהודה, שכן הראשון מת כמעט חצי מאה לפני מלך השני. ממספר סימנים ניתן להסיק שהושע החל לדבר בנבואותיו בשנים האחרונות למלכות ירבעם וסיים לפני שנת 734. בכך תקף מלך אשור תגלת-פילסר השלישי את ממלכת ישראל וכבש מספר אזוריה, כולל גלעד. אך הושע עדיין מחשיב את גלעד ל שייכים לישראל (ו, ח). כך מתברר שהושע ניבא כמעט במקביל לעמוס, או אולי רק מעט מאוחר יותר, כלומר בין 750 ל-734 לפנה"ס בנבואותיו, האירועים הסוערים בממלכת ישראל לאחר מותו של ירבעם, ללא ספק, התמודדה: הפיכות בארמון, תפיסת כס המלכות על ידי גנבים, כישלונות צבאיים).

2 ראשית דבר ה' להושע. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הושע: לכו קחו לכם אשה, זונה ובני זנות; כִּי הָאָרֶץ הַזֹּאת מְזַנֶּה בְּחֶסֶף, אֲשֶׁר נָסְתָה מִן ה'. (הושע (גושיה), שומרוני מלידה, אימץ את פולחן האל היהודי. הברית הישנה מצביעה עליו כדוגמה לציות וציות לאלוהים. כוונת היהודים הייתה זו: להשתמש בנביא זה למען עצמם. מטרות אנוכיות, המציעות לו שיש צורך להתחתן עם זונה, לאמץ את ילדיה, ובכך להדגים את הצורך לחזור ל"דת האמת", אלוהים מוכן לקבל כל חוטא שחוזר בתשובה).

3 וילך ויקח את גומר בת דבלים; וַתַּהֵר וַתֵּלֶד לוֹ בֶּן. (המהפנט השלים בצייתנות את המשימה).

4 ויאמר לו ה' תן לו את שם יזרעאל עוד מעט ואבקש את דם יזרעאל מבית יהוא ושמתי קץ למלכות בית ישראל. (אדוני אלוהים, כלומר, כהן היהדות העניק להושע את השם הדרוש על מנת לסיים את שלטון "בית ישראל" ש"שינה" את יהוה וערק לאלים אחרים).

5 ויהי ביום ההוא אשבר את קשת ישראל בעמק יזרעאל. (זו הגדה המערבית של נהר הירדן).

6 ותהר שוב ותלד בת ויאמר אליו קרא שמה לורוחם; כי לא ארחם עוד על בתי ישראל לסלוח להם. (לורוחמה – "לא חנינה").

7 אבל ארחם על בית יהודה והושיעתי אותם בה' אלוהיהם; (אינטרפולציה מאוחרת יותר. "בית יהודה" הם צאצאי דוד).

8 ויניקה ללא רחמים, הרתה וילדה בן. (המרוץ נמשך).

9 וַיֹּאמֶר קָרָא אֶת-שְׁמוֹ לְעוֹמִי, כִּי לֹא אֶת-עַמִּי, וְלֹא אֶהְיֶה לָכֶם לְאֵל. (לואמי – "לא עמי").

10 אבל מספר בני ישראל יהיה כחול הים אשר לא ניתן למדוד ולא למנות; והיכן שנאמר להם "אינכם עמי" יאמרו להם בני אלוהים חיים אתם. (תוספת מאוחרת יותר. "אלוהי החיים", כלומר אדם חי בעל יכולות היפנוטיות, שבימי קדם נחשב ל"אדוני האל").

יא ויאספו בני יהודה ובני ישראל ויעשו להם ראש אחד ויצאו מארץ הגלות; כי גדול יום יזרעאל! (הוספה מאוחרת יותר. אזכור אפשרות לאיחוד עתידי של בני ישראל ויהודים).

פרק 2

1 אמרו לאחיכם: עמי ולאחיותיכם: הרחמים. (כוהני היהדות התמסרו לכל מיני מילים כדי לפתות שוב את היהודים לרשתותיהם, על כך הכריזו באמצעות "הנביאים המהפנטים" שלהם, שהם אומרים, ה' סולח ומרחם עליהם. אם יחזרו שוב לחיק היהדות).

2 תבע את אמך, תבע; כי היא לא אשתי, ואני לא בעלה; תסיר את הזנות מעל פניה ואת הניאוף משדיה (אתה יכול לתבוע גם את אמך אם היא לא חסידה של היהדות, העיקר שתחזור לחיק היהדות).

3 פן אפשיט אותה ואחשוף אותה כמו ביום הולדתה, אעשה אותה למדבר, אהפוך אותה לארץ יבשה וארעיב אותה למוות בצמא. (אם האישה לא תחזור, אז מצפים לה כל מיני אסונות. רק אדם נקמני שרוצה שוב "לשטות בראש" של ישראלים רגילים כדי להפיק מזה משהו יכול לומר זאת!).

4 ולא ארחם על בניה כי בני זנות הם. (שגם ילדיה לא יצפו לסליחה).

5 כִּי אִמָּם זָנָה וּבִישׁוּתָהּ, שֶׁהֵרָה אוֹתָם; כִּי אָמְרָה, אֲנִי אֶלֹךְ אַחֲרֵי אוֹהֲבַי, הנותנים לי לחם ומים, צמר ופשתן, שמן ומשקה. (זנות מובנת כעבודת אלים זרים ועבודת אלילים זרים).

6 על כן הנני חוסם את דרכה בקוצים ומקיף אותה בגדר והיא לא תמצא את נתיבותיה, (היקש לבניית גדר פלונית).

7 וירדוף אחרי אוהביו אך לא ישיג אותם ויחפש אותם ולא ימצא ויאמר אלך ואשוב אל בעלי הראשון כי אז היה טוב יותר. בשבילי מאשר עכשיו." (באופן אלגורי על הצורך לחזור לחיק היהדות).

8 אך היא לא ידעה כי אני נתתי לה לחם ויין ושמן והרבתי לה כסף וזהב אשר עשו ממנו את צלם הבעל. (מצטיירת התמונה הבאה: יהוה מכה על חזהו וקצף מפיו מוכיח את אמיתותו! האל הכנעני בעל הוא האל הפטרון של הפריון הארצי).

9 על כן אשיב את לחמי בעתו ואת יין בעונתו ולקחתי את צמרי ואת פשתתי אשר עטתה בו ערוותיה. (אני אנקום באשתי הבוגדת).

10 ועתה אגלה את חרפתה לעיני אוהביה ואיש לא יעקור אותה מידי. (אני אנקום באשתי הבוגדת).

11 ושמתי קץ לכל שמחתה, חגיה, וחדשיה, ושבתותיה, וכל חגיה. (אני אנקום באשתי הבוגדת).

12 ואשמדתי את גפניה ואת עצי התאנה אשר היא אומרת: "אלה מתנותי אשר נתנו לי אוהבי"; וַעֲשֶׂה אוֹתָם לְעֵצִים, וְחַיַּת הַשָּׂדֶה יֹאכְלוּ אֹתָם. (אני אנקום באשתי הבוגדת).

13 ואעניש אותה על ימי עבודת הבעלים כשהקטירה להם קטורת, ותעטרה בעגילים ובמחרוזות, הלכה אחרי אוהביה, אבל שכחתי, אומר ה'. (אל מרומה, כמו בעל מרומה, מאיים).

14 על כן הנה אני משך אותה, הבאתי אותה אל המדבר ודבר אל לבה. ("דבר אל הלב" – בימי קדם האמינו שהלב מבין דיבור).

15 ונתתי לה משם את כרמיה ואת עמק עכור לפתח תקווה; ותשיר שם כבימי נעוריה וכיום יציאתה מארץ מצרים. (אחזור לעצמי שוב).

טז וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' וַתִּקְרָא לִי "בעלי" ולא תקרא לי עוד "בעלי". (בעלי הוא "אדוני", כתובתה של אישה לבעלה. בטקסט המקורי, למשחק מילים: "בעלי" יכולות להיות שתי משמעויות: "בעלי" ו"אדוני". בהקשר זה, המשמעות הראשונה. הכוונה ללא ספק).

17 ואסיר את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד שמם. (המכשול העיקרי הוא אלים זרים).

18 וכרתי להם ברית בעת ההיא עם חיות השדה ועם ציפורי השמים ועם רמשי הארץ; ואת הקשת ואת החרב ואת המלחמה אכרת מהארץ ההיא ונתתי להם לשכון בבטחה. (תיכרת ברית, ברית עם בעלי חיים (טוטמיזם של בעלי חיים), מלחמות כביכול ייפסקו).

19 וארוסך אלי לעד, וארוסך לי בצדקה ובמשפט, בחסד וברחמים. (כמו שהושע סלח לזונה, כך יקבל יהוה את עמו הבוגד).

20 וארוסך אלי בנאמנות ותדע את ה'. (כוהני היהדות התעסקו בכל מיני תחבולות כדי להחזיר את מי שעזבו את האמונה ה"אמיתית", והכניסו לתודעתם את מושג החטא, בטענה שטבעם חוטא ובוגד, כדי שאז "לחלב" לנצח. הפשוטים האלה).

21 ויהי ביום ההוא אשמע, נאום ה', אשמע את השמים והוא ישמע את הארץ (אלוהים והשמים יכולים "לשמוע"!).

22 ותשמע הארץ לחם ויין ושמן; ואלה ישמעו את יזרעאל. (כדור הארץ יכול "לשמוע"!).

23 ואזרע לי אותו בארץ וארחם על הבלתי רחמים ואומר לעמי אתה עמי אבל יאמרו אתה אלהי. (להושע נולדו שלושה ילדים, כל אחד מהם, בפקודת יהוה, הוא נתן שם סמלי: הבכור נקרא יזרעאל, והדגיש שיהוה ישים קץ למלכות בית ישראל, הבת קיבלה את שם לורוחמה (ללא חנינה), שפירושו היה שאלוהים לא ירחם על אנשים בוגדים; שמו של הבן השני היה לואמי (לא עמי), כלומר, יהוה מסרב לעמו, אינו רוצה להיות אלוהיהם. יבוא כביכול זמן שבו טובת יהוה תתעלה מעל חטאי העם).

פרק 3

1 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי: לֵךְ וְאַהֲבָה אֶת-אִשָּׁה אֲהוּבָה אֶת-בַּעְלָהּ, אֲבָל-נואפת, כשם שאוהב ה' את בני ישראל, והם פונים אל אלים אחרים ואוהבים את עוגות הענבים שלהם. (העיקר להחזיר את ה"כבש האבוד" – בני ישראל לחיק היהדות, לשם כך הורה האל המהפנט להושע לשכב עם אשת אחד מחבריו, ובלבד שאם יש לה. כבר הונה את בעלה).

2 וקניתי אותו לי בחמש עשרה כסף ולחומר שעורה וחצי הומר שעורה.

3 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִשְׁבִי אֶת-יָמִים רַבִּים; אל תזנה, ואל תהיה עם זולתו; כך אהיה בשבילך. (הושע מורה על הנואפת).

4 כי הרבה זמן ישארו בני ישראל בלי מלך ובלי נסיך ובלי קרבן, בלי מזבח, בלי אפוד ותרפאים. (אפוד הוא לבושם של כוהני היהדות. תרפים הוא שמו של אליל בעל דמות אנושית והיה נערץ כאלוהות ביתית המסוגלת לחזות את העתיד. פרשנים קדומים ומאוחרים ראו בסיפור המוזר הזה עם נישואי הושע. כאלגוריה, אך אחרים מאמינים שיש לקחת זאת מילולית ושאולי היו אלה כישלונות בחייו האישיים שהניעו את הושע לראות בכך סימן לעתיד עמו).

5 אחר כך ישובו בני ישראל ויבקשו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם ויכבדו את ה' ואת טובתו באחרית הימים. (דוד הפך למלך לאחר מות שאול (בערך 1010 לפנה"ס). הוא הקים מדינה ריכוזית שבירתה ירושלים. כדי להעלות את חשיבותה של ירושלים, העביר לשם את ארון הברית. המסורת מייחסת את מחבר תהילים לדוד).

פרק 4

1 שמעו את דבר ה' בני ישראל; כי משפט ה' עם יושבי הארץ הזאת, כי אין אמת ולא רחמים ולא ידיעת אלוהים בארץ. (הנביא האמין שיש עוד יותר צרות, כי המדינה מאוימת בסכנה חיצונית).